פסק-דין בתיק ע"א 58725-05-12

1.         לפני שני ערעורים על פסק דינו של בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופט קינר) מיום 15.4.12 בת.א. 738/07.

הרקע העובדתי

2.         ביסוד הדברים עמדו שתי עסקאות של מכר ברזל מהמשיבה 1 (להלן: "התובעת") למשיבה 2 (להלן: "הנתבעת 1") באמצעות מנהליה ובעליה המשיבים 3 ו-4 (להלן: "הנתבעים 2 ו-3" בהתאמה).

            בעסקה הראשונה מיום 12.2.06 נמכרה סחורה בשווי 95,131 ש"ח, והסחורה סופקה באותו יום כנגד שיק מעותד ליום 31.5.06.

            בעסקה השניה מיום 7.3.06 נמכרה סחורה בשווי 74,984 ש"ח, והסחורה סופקה כעבור יומיים, ביום 9.3.06, לאחר תשלום מקדמת מזומן בסך 15,000 ש"ח, וכנגד שיק מעותד ליום 2.6.06 בסכום היתרה, 59,984 ש"ח.

3.         בעת ביצוע העסקה השניה, לאחר שפרקה את הסחורה אצל הנתבעת 1 ומסרה אותה לידיה, ולאחר שקיבלה את התמורה כמוסכם במזומן ובשיק מעותד - התעורר אצל התובעת חשד כי מדובר בתרגיל עוקץ לגזילת סחורותיה, וכי הנתבעים 3-1 פעלו במרמה בשתי העסקאות ומסרו לה שיקים מעותדים ביודעם שלא יפרעו אותם.

            חשד זה התעורר אצל התובעת משום שהסתבר לה שהנתבעים 3-1 מתכוונים להעביר את הסחורה למקום אחר, בניגוד למצגים שהציגו בפניה לעניין היעד של הסחורה.

            כיוון שכך, הציעה התובעת באותו מועד ובאותו מעמד לבטל את העסקה השניה, ליטול את הסחורה בחזרה ולהשיב את הכסף המזומן ואת השיק המעותד ואף סכום נוסף - אך הנתבעים 3-1 לא הסכימו לכך.

4.         או אז הזמינה התובעת את המשטרה למקום, ובהגיע השוטרים ביקשה התובעת שהמשטרה תיטול לחזקתה את הסחורה שנפרקה במקום ותימנע את הברחתה. אלא שהשוטרים, ובראשם השוטר הנתבע 5, שהכיר את הנתבע 2 (להלן: "השוטר") סרבו לפעול כך, ואפשרו לנתבעים 3-1 להעמיס את הסחורה על שתי משאיות ולהובילן ליעד אחר.

            בהמשך הגישה התובעת תלונה במשטרה, אך לטענתה המשטרה לא חקרה באופן נמרץ ומקצועי, וכך נמנע מהתובעת (לגישתה) לאתר את הסחורה במועד שיאפשר השבתה.

5.         כל אותה עת המשיכה התובעת להחזיק בשני השיקים המעותדים משתי העסקאות, ובהגיע מועדי הפרעון שלהם הציגה אותם התובעת לבנק, אך שניהם חוללו.

6.         בהמשך הסתבר, כי חלק מסחורות הברזל הגיעו למשק החקלאי של הנתבע 4, הוא המערער 1 (להלן: "יהב"), אשר רכש אותן אצל הנתבעת 1 והשתמש בהן לבניית מחסן במשקו.

התביעה

7.         בעקבות הפרשה האמורה הגישה התובעת תביעה כספית נגד הנתבעים 3-1, נגד יהב, נגד השוטר ונגד המדינה (בכובעה כמשטרת ישראל).

8.         מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד כל הנתבעים האמורים בסך של 170,123 ש"ח, שהוא סכום שני השיקים המחוללים בתוספת ריבית פיגורים, ומבטא את מלוא המחיר הבלתי מסולק של העסקה הראשונה ואת יתרת המחיר הבלתי מסולקת של העסקה השניה בתוספת ריבית כאמור.

9.         הנתבעים 3-1 לא התגוננו, וניתנו נגדם פסקי-דין בהעדר הגנה במלוא סכום התביעה.

10.       בהמשך צמצמה התובעת את תביעתה נגד יהב לכדי סכום השיק השני בלבד (היתרה הבלתי מסולקת מהעסקה השניה), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק במקום ריבית פיגורים.

            התביעה נגד השוטר נדחתה מכח החסינות שהעניקה לו המדינה.

            התביעה נגד המדינה נותרה עומדת במלוא סכומה.